נבואני נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

החלטה

מונחת בפני בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיה, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, הקשורה לפריצת דיסק הימנה סובל המשיב – התובע.

רקע

המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, בה היה מעורב התובע ביום 18.5.2004 .

המשיב הגיש הודעה על פגיעה בעבודה ביום 6.6.2004 למוסד לביטוח לאומי, להכיר בתאונה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי הכיר בה ככזו. במרוצת הזמן, הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה.

התובע נבדק על ידי מומחים מטעם וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אגף נפגעי עבודה, (ועדה מס' 408696 ) אשר קבעה ביום 12.3.2008 כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. בפרק ממצא רפואי נרשם בין היתר כך:

"בעיון בכרטיס רפואי לנ"ל עבר על כאבים בגב תחתון ב- 27.9.98, 10.5.99 וכן מדווח 30.4.06 ע"י רופא משפחה על הרמת משא כבד עם הופעה של כאבים בגב תחתון, לא נמצא עם בלט דיפוזיL2 ובקע מרכז L4 ..?.. עם לחץ קל על השק".

בפרק סיכום ומסקנות נכתב כך:

" לדעת הפוסק מדובר על תהליך ניווני עם החמרה זמנית וחולפת לאחר התאונה הנדונה".

התובע הגיש ערעור לוועדה רפואית לעררים (ועדה מס' 416916) על החלטתה של הוועדה הרפואית הקודמת, ערעורו זה נדחה ביום 12.6.2008 ושיעור הנכות נותר ללא שינוי. בפרק סיכום ומסקנות נרשם כך:

"הנ"ל סבל מכאבי גב תחתון עובר לתאונה הנדונה אמנם לדבריו לתקופות קצרות היום בבדיקה לא נמצאו הגבלות בתנועה או חסר נוירולוגי. בבדיקה לא פורמלית מבצע כל פעולות המעבר משכיבה לישיבה ומישיבה לשכיבה ללא הפרעה. ב- CT מתאריך 7.5.07: עדות לבלטים מרכזיים בגובה L3-L4, L4-L5 עם לחץ קל על השק הדורלי. לאור ממצאי הבדיקה בועדה ובדיקת CT השוללת פגיעה טראומטית הועדה דוחה את הערר".

התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להחמרת מצב לפי תקנה 36, (וועדה מס' 493701) הוועדה הרפואית קבעה ביום 1.9.2010 לא ניתן לסיים את הדיון ללא פענוח בדיקת MRI שעבר התובע ביום 17.12.2009 .

וועדה רפואית (וועדה מס' 495871) התכנסה שוב לדון בתביעתו של המשיב להחמרת מצב לאחר קבלת התיעוד הרפואי המבוקש וקבעה ביום 13.10.2010 כי לא חלה החמרה. בפרק סיכום ומסקנות נרשם כך:

"הועדה קובעת: שקיימת אי התאמה בין התנהגות והצגת התלונות בעת הועדה הקודמת לבין ממצאי בדיקת ה- MRI מ- 29.8.2009 ( דיס קופטיות קלות). לא חלה החמרה".

התובע הגיש ערעור לוועדה רפואית לעררים לפי תקנה 36- החמרת מצב (וועדה מס' 507171 ) על החלטתה של הוועדה הקודמת, הערעור התקבל ונקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה החל מיום 18.7.2010 בשיעור של 10% לפי סעיף 37 (7) א' בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני בצורה קלה.

טענות הצדדים

בקשת המבקשת נסמכת על מספר טעמים שיפורטו להלן בקצרה:

הזמן הרב שחלף מאז התאונה ועד קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניין הנכות דורשים הסבר לעניין הקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה.

הממצאים הרפואיים שהוועדה הסתמכה עליהם בקובעה כי מצבו של המשיב מזכה בשיעור נכות, היו קיימים עובר לתאונה.

הממצאים הרפואיים עליהם ביססה הוועדה הרפואית לעררים את זכאותו של המשיב לנכות, טוענת היא, לכל אורך ההליך, כי המדובר בממצאים אשר מקורם בשינויים ניוונים, לפיכך קיימת סתירה בין הקביעה של הוועדה לבין הממצאים עליהם הסתמכה היא עצמה.